<h1>תשב"ץ סימן שצ"ז</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
אינו נראה לי כלל מנהג כשר שנוהגין ברוב מקומות שהאשה יושבת בבית הכנסת עם האנשים ומלין התינוק בחיקה ואפילו אם בעלה מוהל או אביה או בנה דלאו אורחא לכנס מקושטת בין האנשי' ובפני השכינה וכי האי גוונא פרכינן בפרק האיש מקדש (דף נ"ב) אשה בעזרה מניין פן יתגרו בה פרחי כהונה. ועוד דאפילו בעיקר מילה לא נצטוות למול אפילו בנה דכתיב אשר צוה אותו אותו ולא אותה וא"כ למה לי כולי האי שימולו לתוך חיקה ולחטוף לאנשים המצוה ומי שיש בידו למחות ימחה והמחמיר תבא עליו ברכה ושלו' מאיר בר ברוך זלה"ה. באשר כתב מורינו צעקתי ימים רבים ולית דמשגח כי נראה מכוער מאד אע"ג דטרידי בעבידתייהו ולא מהרהרי הרואים חושדים ואפילו אדם עם אשתו ועוד אין כל אדם יודע שהיא אשתו. ועוד כי בחנם הית' עזרת נשים לבד ונראה דמצוה הבאה בעבירה היא כדכתיב הנה שמוע מזבח טוב. וכל איש הירא דבר ה' יש לו לצאת מבית הכנסת פן יראה כמסייע ידי עוברי עבירה והזהיר מורי רבינו טוביה ר' יקותיאל בר משה זלה"ה על הדבר כאשר כתב הרב. וגם נראה לי ומוספני על דבריו אחרי ארי ולא אחרי אשה ואפילו נזדמנה לו אשתו מסלקה לצדדי' הכי איתא בפרק עושין פסין (דף י"ח) ולהכי אמרינן מנוח עם הארץ היה דכתיב וילך מנוח אחרי אשתו ואפילו בשוק כ"ש בבית הכנסת ובחיקה. ושלום מאיר בר ברוך זלה"ה.
